בינה מלאכותית (AI) חודרת אל תחומי החיים השונים במהירות גבוהה – מתעשייה וכלכלה ועד מערכות משפט ורפואה. אך מה קורה כאשר טכנולוגיה כה מתקדמת מתפתחת ללא פיקוח מתאים? אפשר להשוות את המצב לנהיגה בכבישים ללא תמרורים החושפת את הפוטנציאל הכאוטי של מצב כזה. מאמר זה יבחן את הצורך הדחוף ברגולציה על בינה מלאכותית, תוך שימוש באנלוגיה של כביש ללא תמרורים, רמזורים, קווי הפרדה או תמרורי עצור, ויתמקד באתגרים 
הייחודיים לישראל לצד מגמות עולמיות.
בינה מלאכותית מעלה שאלות משפטיות ואתיות חדשות ובכללן, מי אחראי לנזקי החלטות שהתקבלו על ידי מערכות AI? כיצד מונעים אפליה בהחלטות אוטומטיות? ללא חוקים ברורים, השימוש בבינה המלאכותית עלול להפוך ל"שטח הפקר" שבו אין כללים המגדירים אחריות, זכויות וחובות.
בישראל, הפער בין קצב התקדמות הטכנולוגיה לקצב החקיקה בולט במיוחד. בעוד שמערכות AI כבר פועלות בתחומים כמו ביטחון, רפואה ושירותים ציבוריים, החקיקה המקומית עדיין לא מספקת מענה הולם. מסמך המציע מדיניות הרגולציה והאתיקה של ממשלת ישראל בתחום הבינה המלאכותית פורסם ב- 2023 והוא מציע מסגרת בסיסית לפיקוח, אך אין בו מנגנוני אכיפה מפורטים. לעומת זאת, האיחוד האירופי מוביל עם חוק הבינה המלאכותית (AI Act), המציע מסגרת רגולטורית כוללת המחלקת מערכות AI לקטגוריות סיכון.
כביש מהיר – ללא חוקים
דמיינו כביש שבו אין רמזורים, אין קווי הפרדה, ואין הגבלת מהירות. במצב כזה, תאונות יהיו בלתי נמנעות, ומי שאינו שולט ברכבו עלול לפגוע בזולתו. כך בדיוק, תחום הבינה המלאכותית ללא רגולציה מסכן לא רק את פרטיות המשתמשים, אלא גם את ביטחונם הפיזי והכלכלי.
מערכות AI שאינן מפוקחות עלולות להפעיל הטיות בלתי מודעות, כפי שנראה במערכות לסינון מועמדים לעבודה או בהחלטות רפואיות. בדומה לרמזורים ותמרורים שמגבילים חופש מסוים למען בטיחות הכלל, גם מערכות AI דורשות מסגרת חוקים שתבטיח פעילות מאוזנת והוגנת.
מבט ייחודי על ישראל – אתגרי הרגולציה בעידן הבינה המלאכותית
ישראל, כמעצמה טכנולוגית, מתאפיינת באימוץ מהיר של טכנולוגיות AI, אך מתמודדת עם אתגרים ייחודיים, בעוד שמערכות AI משתלבות בביטחון, רפואה ושירותים ציבוריים, החקיקה המקומית מתעכבת. לדוגמה, שימוש ב-AI לזיהוי פנים על ידי רשויות ביטחון מעלה חששות לפרטיות, אך חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, אינו מעודכן כדי להסדיר זאת.
השפעת AI על הביטחון הלאומי
מערכות AI בשימוש ביטחוני מעלות שאלות לגבי אחריות משפטית במקרה של טעויות. לדוגמה, רחפן אוטונומי שפוגע באזרחים עקב כשל טכנולוגי. ישראל, עם דגש על ביטחון לאומי, נדרשת למסגרת חוקים שתסדיר את השימוש הזה ותמנע ניצול לרעה של הטכנולוגיה.
פערים חברתיים והשלכות כלכליות
מערכות AI עשויות להעמיק פערים חברתיים בישראל. לדוגמה, פריפריה חברתית-כלכלית עלולה להיפגע אם טכנולוגיות חדשות יונגשו רק למרכז הארץ. במקביל, מערכות לסינון מועמדים לעבודה מעלות חשש לאפליה מבוססת הטיות אלגוריתמיות, המצריכות עדכון של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988.
דוגמאות מהעולם – כיצד מדינות מתמודדות עם האתגר
בזירה הבינלאומית, רגולציה על בינה מלאכותית נמצאת בראש סדר היום. האיחוד האירופי, כאמור, מקדם את חוק ה-AI Act, המגדיר קטגוריות סיכון ומגביל שימושים מסוימים כמו זיהוי פנים במרחב הציבורי. ארצות הברית, לעומת זאת, מתמודדת עם רגולציה מבוזרת, המתמקדת במדיניות מקומית. סין מאמצת גישה ריכוזית ונוקשה, הכוללת פיקוח צמוד על מערכות AI כחלק מאינטרסים ממשלתיים. ישראל יכולה ללמוד ממודלים אלו ולהתאים אותם לאופי הייחודי שלה, תוך יצירת רגולציה שתעודד חדשנות לצד שמירה על ערכי דמוקרטיה.
רגולציה מאוזנת כבסיס להתפתחות אחראית
כדי להבטיח שמערכות AI ישמשו באופן הוגן, יעיל ואחראי, על ישראל לגבש מסגרת רגולטורית שתענה על הצרכים הייחודיים של המדינה. כמו כביש שזורם בבטחה בזכות רמזורים ותמרורים, גם תחום ה-AI זקוק לרגולציה שתמנע כאוס ותגן על זכויות הציבור.
במקביל, יש לקדם שיתוף פעולה בינלאומי ולהתאים חקיקה מקומית לסטנדרטים גלובליים, תוך שמירה על ערכים כמו פרטיות, שוויון וביטחון לאומי. כך, ישראל תוכל להמשיך להוביל בעולם החדשני, אך באופן שמכבד את כללי המשחק המשפטיים והחברתיים. הדרך עוד ארוכה, אבל הדחיפות בניסוח רגולטורי בוערת וחשיבותו כאמור גדולה.
——————————————
המאמר נכתב למטרות מידע בלבד ואין לראות בו ייעוץ מקצועי, ו/או המלצה ו/או ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא. למרות המאמצים לספק מידע מדויק ועדכני, ייתכן וחלק מהפרטים ישתנו עם הזמן או יתעדכנו לאור פיתוחים טכנולוגיים חדשים. הקוראים מוזמנים לבצע מחקר נוסף או לפנות לאנשי מקצוע בתחום לצורך קבלת ייעוץ מותאם אישית. הכותב ו/או האתר אינם אחראים לשום נזק שייגרם כתוצאה מהסתמכות על התכנים במאמר זה.
ט.ל.ח
