בעידן הדיגיטלי המודרני, הבינה המלאכותית משחקת תפקיד מכריע בעיצוב דעת הקהל והשתתפות הציבור בדיון הציבורי. מושג "ספירלת השתיקה", שטבעה *איזאבלה נואלה נוימן, מתאר בתמצית את הנטייה של אנשים להסתיר דעות בלתי פופולריות מחשש לניתוק חברתי. בשילוב עם אלגוריתמים שמנתבים תכנים לציבור, בינה מלאכותית עשויה לחזק מגמות של "ספירלת השתיקה" ולהשפיע על חופש הביטוי, סוגיות פרטיות וההגנה המשפטית על דעות לא פופולריות.
המאמר דן בהשפעת הבינה המלאכותית על ספירלת השתיקה, תוך ניתוח ההיבטים המשפטיים הנובעים מהשפעה זו. יצויין כי ספירלת השתיקה מבוססת על מחקרים בסוציולוגיה לפיהם לאדם יש נטיה לקונפורמיסטיות חברתית ומשכך הוא מעדיף להסתיר את דעותיו מחשש שיגזרו עליו בידוד חברתי.
הדבר נובע מכך שאנשים חוששים מדחייה חברתית אם דעתם אינה תואמת את דעת הרוב, ולכן, כשהם מרגישים שהעמדה שלהם אינה רווחת, הם נוטים לשתוק. שתיקה זו, בתורה, מחזקת את ההנחה כי דעת הרוב היא ה"נכונה" והמקובלת, וכך תורמת להגדלת כוחה של אותה עמדה ברובד הציבורי, בעוד דעות אחרות נדחקות לשוליים.
שמה של התיאוריה הוענק לה בשל העובדה כי, התיאוריה מתארת תהליך מעגלי שבו אנשים שמרגישים כי דעתם אינה פופולרית נמנעים מלהביע אותה, מה שמוביל להקטנת הנראות של אותה דעה בציבור. ככל שאנשים שותקים, כך דעת הרוב מקבלת יותר בולטות, מה שמגדיל את הלחץ על אחרים להסתיר את דעותיהם הלא-פופולריות. תהליך זה ממשיך ומתחזק, בדומה לספירלה, כאשר דעות פחות רווחות נדחקות לשוליים עד שכמעט נעלמות לחלוטין מהשיח הציבורי.
אלגוריתמים, ספירלת השתיקה, והטיות משפטיות
אלגוריתמים מבוססי בינה מלאכותית, במיוחד ברשתות חברתיות, מתוכננים לספק למשתמשים תוכן מותאם אישית. בשל נטייה זו, תכנים פופולריים או שנויים במחלוקת עשויים לקבל דגש מוגבר, בעוד דעות שוליות או פחות פופולריות נדחקות לשוליים. מצב זה מעודד ספירלת שתיקה – אנשים נמנעים מלהביע דעות שאינן נחשבות לנורמטיביות או מקובלות ברוב הפלטפורמות, מחשש לנידוי חברתי או לאיומים וירטואליים. בפן המשפטי, עולה כאן השאלה האם יש מקום לקבוע רגולציה או קריטריונים שיחייבו את האלגוריתמים לספק נראות שוויונית לדעות שונות.
החוק הקיים לעיתים קרובות אינו ערוך להתמודד עם סוגיות אלו, כאשר זכויות כמו חופש הביטוי ושמירה על פרטיות עלולות להתנגש במציאות שבה אלגוריתמים פועלים מבלי שקיפות מלאה. בניגוד לכלים משפטיים קיימים, שהיו רלוונטיים בעיקר במקרים של צנזורה ישירה, עידן הבינה המלאכותית מצריך עקרונות משפטיים חדשים שיאפשרו למנוע מצב של שליטה עקיפה על דעת הקהל.
פרטיות ומשפט בעידן ספירלת השתיקה הממוחשבת
שימוש בבינה מלאכותית לניתוח דעות ובניית פרופילים דיגיטליים מעורר שאלות מורכבות בנוגע לפרטיות, במיוחד כאשר דעותיהם של משתמשים נמצאות במעקב צמוד. שימוש במערכות כאלה עלול להרתיע אנשים מלחלוק דעות שאינן משויכות לרוב, מתוך חשש שהמערכת תבנה עליהם פרופיל שיעניק להם חשיפה נמוכה יותר, או שיזוהו כדעות לא רצויות.
מצב זה מצריך רגולציה משפטית מתקדמת שמטרתה להבטיח את פרטיות המשתמשים ואת ההגנה על דעותיהם. למשל, עקרונות של שמירה על ניטרליות אלגוריתמית ושקיפות אלגוריתמית יוכלו לאפשר פיקוח על השפעות מערכות הבינה המלאכותית ולוודא שאין שימוש באלגוריתמים המפעילים "צנזורה עקיפה". מקרים כאלה עשויים להיות מוכרים כעבירה על זכויות פרטיות, ובמקרים מסוימים גם כעבירה על חופש הביטוי המוגן בחקיקה בינלאומית.
אחריות משפטית של פלטפורמות דיגיטליות
הרחבת השימוש בבינה מלאכותית ברשתות חברתיות מציבה שאלה חשובה נוספת – האם יש להטיל על פלטפורמות דיגיטליות אחריות על הנזק שנגרם כתוצאה מהעצמת ספירלת השתיקה? היבט זה נוגע לנושא האחריות המשפטית של הפלטפורמות באשר לשימוש באלגוריתמים שמדגישים תוכן מסוים על פני תוכן אחר. האם אותן פלטפורמות צריכות לשאת באחריות לנזקים שנגרמים למשתמשים שמדוכאים עקב כך?
למרות שיש חקיקה מסוימת בנושא באיחוד האירופי ובמדינות אחרות, שאלות אלו עדיין שניות במורכבותן המשפטית, במיוחד במדינות בהן הפלטפורמות פועלות כ"מארחות תוכן" ולא נחשבות ל"אחראיות ישירות". במידה ותיקבע אחריות שכזו, יתכן כי הדבר יחייב את הפלטפורמות לערוך שינויים ניכרים בעקרונות הבסיסיים של האלגוריתמים ולספק שקיפות בנוגע לתהליך קביעת נראות התכנים. האלגוריתם ברשתות החברתיות מתבסס במידה רבה על בינה מלאכותית (AI) וטכניקות של למידת מכונה (Machine Learning). למעשה, מטרת האלגוריתם היא להתאים את התוכן למשתמש על בסיס העדפותיו, כך שהתוכן שיצפה בו יהיה רלוונטי ומעניין יותר, מה שמגדיל את סיכויי ההישארות שלו בפלטפורמה.
אלגוריתמי AI מנתחים כמויות עצומות של נתונים – הכוללים את היסטוריית הצפייה, האינטראקציות (לייקים, תגובות, שיתופים), מיקומים, מעגלי חברים ועוד – כדי לזהות דפוסים ולהמליץ על תכנים שהמשתמש עשוי למצוא כמושכים. חלק גדול מהניתוח הזה מתבצע באמצעות מודלים מתקדמים שמסווגים ומדרגים את התוכן על פי פופולריות, מיקום גיאוגרפי, ועוד פרמטרים רבים, שמשתנים כל הזמן. באופן זה, האלגוריתם מדגיש תכנים פופולריים יותר ומוביל לכך שדעות מקובלות זוכות ליותר חשיפה, בעוד שתכנים פחות פופולריים עשויים להידחק לשוליים, מה שעלול להעצים את ספירלת השתיקה הדיגיטלית.
לסיכום, מהאמור לעיל עולה כי, שמשתמש הבוחר לשתוק ולא להביע את דיעותיו למעשה מקבל תכנים על פי מה שהפלטפורמה מחליטה שיקבל וזה נקבע על פי התכנים הבולטים ולא התכנים השותקים מן הסתם, פועל יוצא מכך הוא כי משתמש שנמנע מלהביע את דעותיו או אינו פעיל באינטראקציות (כמו לייקים, תגובות או שיתופים) אכן יקבל בעיקר תכנים שהאלגוריתם מזהה כבולטים או פופולריים – כלומר, תכנים שכבר זוכים לחשיפה גבוהה ואינטראקציה רבה מצד משתמשים אחרים.
האלגוריתם מתבסס בעיקר על אותם תכנים "רועשים" ומעדיף אותם, כיוון שאלה נחשבים למעוררי עניין ורלוונטיים עבור רוב המשתמשים. כך נוצרת דינמיקה שבה דעות פחות פופולריות או "שותקות" נדחקות לשוליים, ובפועל המשתמש נחשף בעיקר לדעות שמייצרות באזז, תואמות למגמות פופולריות, או מתיישבות עם דעות הרוב. כתוצאה מכך, האלגוריתם למעשה מעצים את הרוב המדומה ומחזק את ספירלת השתיקה, כשהוא ממעט להציג דעות שהיו נחשבות כ"מושתקות.
*המאמר מבוסס על תיאוריית ספירלת השתיקה כפי שהוצגה על ידי נואלה-נוימן בשנות ה־70, ומפרש אותה בהקשר עכשווי. אין מדובר בניתוח אקדמי ממצה של התיאוריה, אלא בפרשנות ביקורתית־תרבותית שנועדה לעורר מחשבה ולפתוח שיח.
——————————————————-
המאמר נכתב למטרות מידע בלבד ואין לראות בו ייעוץ מקצועי, ו/או המלצה ו/או ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא. למרות המאמצים לספק מידע מדויק ועדכני, ייתכן וחלק מהפרטים ישתנו עם הזמן או יתעדכנו לאור פיתוחים טכנולוגיים חדשים. הקוראים מוזמנים לבצע מחקר נוסף או לפנות לאנשי מקצוע בתחום לצורך קבלת ייעוץ מותאם אישית. הכותב ו/או האתר אינם אחראים לשום נזק שייגרם כתוצאה מהסתמכות על התכנים במאמר זה.
ט.ל.ח
