"עלמים צעירים, עלמות צעירות": סיפורם של מבקשי המקלט דרך עיני המשפט

מאבק משפחות מבקשי המקלט בישראל: בין זכויות אדם למדיניות הגירה, משפט אחד שמסכם את תמצית המאבק של משפחות מבקשי המקלט בישראל שבא לידי ביטוי בפסק הדין שניתן בעמ"נ 47371-10-23, מאת כב' השופטת מיכל אגמון-גונן, חושף את המאבק המשפטי והאנושי של מבקשי מקלט שחיים בישראל שנים רבות. ארבעה ערעורים נדונו במאוחד, בהם משפחות מסודן ואריתריאה שהתמודדו עם דחיות והשהיות בבקשות למעמד קבוע.

פסק הדין בן 100 עמודים ומגולל את סיפורם של אנשים שחיים בישראל למעלה מ-15 שנה. במהלך שהותם בארץ הם בנו משפחות, גידלו ילדים וחיו את חייהם – אך כל זאת בצל חוסר ודאות משפטית. כב' השופטת קבעה שישראל, שמחויבת לערכי זכויות האדם והחוק הבינלאומי, אינה רשאית להמשיך לפגוע בזכויות היסוד של מבקשי מקלט אלה.
את פסק הדין בחרה כבוד השופטת אגמון-גונן לפתוח בציטוט, "כאן לא יכול איש מלבדך לקבל את רשות הכניסה, כי השער הזה רק בשבילך נועד. עכשיו אני הולך וסוגר אותו." (פרנץ קפקא, המשפט). סיפורן של המשפחות במרכז פסק הדין יכול להיות בסיס לסרט או לספר. פסק הדין מביא את סיפורן של 4 המשפחות כשכל אחד מהם מביא נקודת מבט אחרת על מאבקן, כאשר החוט המקשר בין כל הסיפורים הוא רצונן של המשפחות להישאר בישראל מאוחדים ובטוחים. המשיבה בערעור, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים.

סוגי מבקשי המקלט בישראל: בין חוסר ודאות לזכויות יסוד

פסק הדין סקר את סוגי מבקשי המקלט בישראל ולהלן פירוט המבוסס על פסק הדין: מבקשי מקלט שטרם התקבלה החלטה בעניינם: מדובר באנשים שנכנסו לישראל, הגישו בקשות מקלט, אך אלו לא נידונו או הוכרעו במשך שנים רבות. הבעייתיות המרכזית: אי הכרעה זו מותירה אותם במעמד זמני ומונעת מהם גישה לזכויות המוקנות לפליטים מוכרים. קביעת השופטת: מדובר בהפרת מחויבותיה של ישראל לפי אמנת הפליטים. "על המדינה להעניק למבקשי מקלט מעמד יציב יותר אם היא אינה מכריעה בבקשות המקלט שלהם בפרק זמן סביר" (עמ' 7-8)

מבקשי מקלט עם משפחות חדשות בישראל: אנשים שהגיעו לארץ כרווקים, אך במהלך שהותם בישראל הכירו בני זוג (שאינם בעלי מעמד קבוע) והקימו משפחות. הבעייתיות המרכזית: הרשות מסרבת להשוות את מעמד בני הזוג והילדים, בטענה כי הזוגיות נוצרה בישראל ולא במדינת המוצא. קביעת השופטת: הנוהל המפלה בין זוגות שהכירו בישראל לזוגות שהכירו במדינת המוצא אינו חוקתי, ועל המדינה להעניק זכויות שוות לזוגות אלו (עמ' 15-16) .

קטינים: משפחות שבהן אחד ההורים הוא מבקש מקלט והאחר חסר מעמד, ולעיתים יש להם ילדים משותפים שנולדו בישראל. הבעייתיות המרכזית: הרשות לא מתחשבת בטובת הילד ומבקשת לעיתים להרחיק את המשפחות בשלמותן למדינת מוצא של בן הזוג.

קביעת השופטת: טובת הילד היא עיקרון עליון שיש לשקול בנפרד בכל מקרה, בהתאם להנחיות האו"ם. "על הרשות להכין נוהל מפורט לבחינת טובת הילדים, תוך מעורבות אנשי מקצוע" (עמ' 75) .

משפחות שאינן יכולות לחזור למדינת מוצאן: מבקשי מקלט שמוצאם במדינות שאינן חתומות על אמנת הפליטים, או שאינן מספקות הגנה מספקת על זכויות יסוד. הבעייתיות המרכזית: הרשות טוענת לעיתים כי ניתן לממש את חיי המשפחה במדינות אלו, אף שאין ביטחון למעמדם. קביעת השופטת: יש להחיל את עקרון אי-ההרחקה ולא להורות על גירוש למדינות שאינן מבטיחות הגנה הולמת (עמ' 25-26) .

אוסמאן ומשפחתו: מאבק על יציבות המשפחה, ערעור 1: עמ"נ 47371-10-23

אוסמאן הגיע לישראל בשנת 2007 לאחר שנמלט מהסכסוך בדארפור שבסודן. כאן הוא הכיר את בת זוגו, אזרחית נפאל, ולשניים נולד ילד. הרשות סירבה להשוות את מעמד בת הזוג למעמדו של אוסמאן, בטענה שהזוגיות נוצרה בישראל ואינה עומדת בתנאי הנוהל. "כיצד אסביר לבני שעלינו להיפרד מאמו?" שאל אוסמאן במהלך הדיון (עמ' 9).
הרשות הציעה שהמשפחה תעבור לנפאל, אך כב' השופטת קבעה כי מעבר כזה יתעלם לחלוטין מטובת הילד,"הימנעות מלשקול את טובת הילד מנוגדת לעקרונות היסוד של המשפט המנהלי והחוקתי בישראל" (עמ' 11), על הרשות לבחון מחדש את הבקשה להשוואת מעמד בת הזוג למעמדו של אוסמאן, התעלמות הרשות מטובת הילד מהווה פגם מהותי בהחלטותיה.

אברהים ואסוקה: אפליה במסווה של נוהל, ערעור 2: עמ"נ 47521-10-23

אברהים, מבקש מקלט מסודן, חי בישראל מאז 2008. בת זוגו, אסוקה, אזרחית סרי לנקה, נישאה לו בשנת 2015. למרות חייהם המשותפים, הרשות טענה כי הזוגיות אינה עומדת בתנאי הנוהל משום שנוצרה בישראל. אסוקה, הסובלת ממחלה כרונית, תיארה בדיון את החרדה היומיומית מפירוד, שהחמירה את מצבה הבריאותי (עמ' 14).
כב' השופטת קבעה כי מדובר בהבחנה פסולה ופוגענית: "הבחנה זו יוצרת פגיעה בלתי מידתית בזכויות יסוד ומהווה אפליה פסולה" (עמ' 15). הנוהל שמפלה בין זוגות שהכירו בישראל לבין זוגות שנוצרו במדינת המוצא הוא בלתי חוקתי וכי הרשות מחויבת לבחון מחדש את בקשת המשפחה תוך התחשבות מלאה בזכויותיהם לחיי משפחה.

איזאלדין ומשפחתו: בתם מכירה רק את ישראל כבית, עמ"נ  7014-11-23

איזאלדין, גם הוא מבקש מקלט מסודן, חי בישראל עם בת זוגו מהפיליפינים ובתם בת ה-6, שנולדה כאן. הרשות הציעה שהמשפחה תעבור לפיליפינים, שם יוכל האב להסדיר את מעמדו, אך השופטת התנגדה להצעה זו.
"הילדה אינה מכירה מקום אחר. ישראל היא ביתה היחיד," טענו בני המשפחה (עמ' 19), "טובת הילד מחייבת, במרבית המקרים, ששהה לצד שני הוריו" (עמ' 20), על הרשות לשקול את טובת הילדה כנושא מרכזי בהחלטה, הובהר כי יש להימנע מפתרונות שיובילו לפירוק התא המשפחתי או לפגיעה ביציבות הילדה.

נביאט ומשפחתה: ילדים שנולדו וגדלו בישראל, עמ"נ 23612-12-23

נביאט, מבקשת מקלט מאריתריאה, ובעלה מגיאורגיה מגדלים שני ילדים קטנים בישראל. הרשות ביקשה להרחיק את המשפחה לגיאורגיה, תוך התעלמות מהשפעות

המעבר על הילדים. נביאט סיפרה על החרדה מכך שילדיה יאבדו את תחושת היציבות והבית שבנו בישראל (עמ' 24).
השופטת הבהירה: "לא ניתן להרחיק ילדים למדינה שבה אין הגנה ראויה על זכויותיהם" (עמ' 26), הרחקת המשפחה לגיאורגיה אינה עומדת בעקרון אי-ההרחקה, במיוחד כשהמדינה אינה מספקת הגנה הולמת לזכויות הילדים.

הממצאים המרכזיים של פסק הדין

פסק הדין ביקר את מדיניות המדינה כלפי מבקשי מקלט, תוך הדגשת זכויות יסוד חוקתיות והצורך לפעול בהתאם לאמנת הפליטים. בין היתר קבע פסק הדין על הפעולות הבאות:
1. ביטול סעיף 1ז בנוהל מבקשי מקלט: ביטול הנוהל, שמונע השוואת מעמד לבני זוג של מבקשי מקלט שיצרו קשר בישראל. 2. טובת הילדים: השופטת הדגישה כי בכל החלטה הנוגעת למבקשי מקלט עם ילדים, יש לבחון את טובת הילד באופן פרטני ולהעדיף את זכותם לחיות לצד שני הוריהם. 3. האצת הליכי קבלת החלטות: ישראל נדרשת להאיץ את הטיפול בבקשות מקלט, שחלקן עומדות ללא מענה למעלה מעשור. "מדינה אינה יכולה לבסס מדיניות על חוסר הכרעה; עליה לפעול באופן החלטי כדי להבטיח שמירה על זכויות האדם" (עמ' 100).

יאמר בזהירות כי פסק הדין מהווה נקודת מפנה ביחס של מערכת המשפט לזכויות מבקשי המקלט בישראל. הוא מציב סטנדרט ברור להתנהלות רשות האוכלוסין: יש לראות במבקשי מקלט לא רק מספרים על נייר, אלא בני אדם עם חיים, משפחות וילדים שמחפשים יציבות.
השופטת אגמון-גונן חיזקה את הקשר בין ישראל לאמנת הפליטים הבינלאומית, והזכירה שההיסטוריה היהודית מחייבת אותנו להגן על זכויותיהם של נרדפים: "מדינת ישראל, שקמה כבית לעם נרדף, מחויבת להעניק הגנה לאלה שזקוקים לה."

סוף דבר: החלטות והוראות אופרטיביות מפסק הדין

כב' השופטת מיכל אגמון-גונן סיכמה את פסק דינה בהנחיות ברורות המתמקדות בהגנה על זכויות מבקשי המקלט, תוך הדגשת עקרונות טובת הילד, הזכות לחיי משפחה והחובה לפעול בהתאם לאמנת הפליטים. השופטת תיארה את המציאות שבה מבקשי מקלט חיים שנים רבות בישראל ללא הכרעה בבקשותיהם, תוך פגיעה מתמשכת בזכויותיהם: "אין לאפשר עוד למדינה להימנע מהענקת הזכויות הניתנות באמנה לפליטים, על ידי הותרתם במעמד מבקשי מקלט מרגע הגעתם לישראל, ללא דיון והכרעה בבקשות המקלט לאורך שנים כה רבות." (עמ' 98).

פסק הדין קבע הנחיות כלליות כאמור ובכללן: ביטול סעיף 1ז לנוהל מבקשי מקלט: "סעיף זה, שמנע השוואת מעמד של בני זוג, יבוטל בשל היותו בלתי חוקתי ופוגעני.", מתן אפשרות להגשת בקשות למעמד בני זוג וילדים: מבקשי מקלט המחזיקים באשרת א/5 יוכלו להגיש בקשה למעמד בני זוגם וילדיהם בהתאם לנוהל "מעמד לבן זוג של פליט מוכר". סעיפים הדורשים מעבר התא המשפחתי למדינת המוצא של בן הזוג לא יחולו כאשר מדינת המוצא אינה חתומה על אמנת הפליטים (עמ' 75), הנחיות לרשות בנוגע לילדים ובני זוג: ילדים יקבלו אשרת א/5. בני זוג יקבלו אשרת ב/1 עד להכרעה בבקשה להשוואת מעמד, נוהל בחינת טובת הילד: "הרשות תתקין נוהל סדור לבחינת טובת הילד בכלל ההליכים המתנהלים בפניה, בהתאם להוראות האמנה." זאת ועוד, הרחבת פרקי הזמן לשהות לצורך התארגנות: מבקשי מקלט שבקשותיהם נדחו לא יתבקשו לעזוב את ישראל לפני תום 30 יום ממועד מסירת ההחלטה. במקרים בהם בקשת המקלט לא הוכרעה במשך שנים רבות, תינתן תקופת התארגנות ארוכה יותר, תוך מתן אשרה המאפשרת עבודה בישראל (עמ' 98).

החלטות פרטניות שנקבעו בערעורים
ערעור אוסמאן (עמ"נ 47371-10-23): פסק הדין של בית הדין לעררים בוטל. על הרשות להנפיק לבני הזוג אשרת ב/1 ולילד אשרת א/5.
ערעור אברהים ואסוקה (עמ"נ 47521-10-23): פסק הדין של בית הדין לעררים בוטל. נוהל מעבר למדינת המוצא של בת הזוג (סרי לנקה) לא יחול בשל אי היותה חתומה על אמנת הפליטים.
ערעור איזאלדין (עמ"נ 7014-11-23): פסק הדין של בית הדין לעררים בוטל. החלטת הרשות לגבי מעמד הבת בערעור איזאלדין תיבחן מחדש, והאם והבת יגישו בקשה לפי נוהל "מעמד לבן זוג של פליט מוכר".
ערעור נביאט (עמ"נ 23612-12-23): פסק הדין של בית הדין לעררים בוטל. על הרשות לשקול מתן אשרת א/5 לנביאט וילדיה לאור מצבם המיוחד. בן זוגה של נביאט יוכל לבחור בין חידוש בקשת המקלט שלו לבין קבלת מעמד בהתאם לנוהל.
חיובים והוצאות: הרשות תישא בהוצאות המערערים בסכום של 20,000 שקלים לכל ערעור, סה"כ 80,000 שקלים.
הערבונות שהופקדו יושבו למערערים.

——————————

בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב -יפו

עמ"נ 47371-10-23 אוסמאן ומשפחתו; עמ"נ 47521-10-23 אברהים ואסוקה; עמ"נ 7014-11-23 איזאלדין ומשפחתו ועמ"נ 23612-12-23 נביאט ומשפחתה נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים – מתוך פסקי דין והחלטות שהופצו על ידי מערך דוברות הרשות השופטת.

———————–

המאמר נכתב למטרות מידע בלבד ואין לראות בו ייעוץ מקצועי, ו/או המלצה ו/או ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא. למרות המאמצים לספק מידע מדויק ועדכני, ייתכן וחלק מהפרטים ישתנו עם הזמן או יתעדכנו לאור שינויי חקיקה ו/או פסיקה. הקוראים מוזמנים לבצע מחקר נוסף או לפנות לאנשי מקצוע בתחום לצורך קבלת ייעוץ מותאם אישית. הכותב ו/או האתר אינם אחראים לשום נזק שייגרם כתוצאה מהסתמכות על התכנים במאמר זה.

ט.ל.ח