במקרים שבהם אחד מההורים מרצה עונש מאסר ממושך, הסדרת הקשר עם ילדיו הופכת למאתגרת במיוחד. פסק הדין בתיק תלה"מ 20832-01-24 שדן בתביעתו של אב, המרצה עונש מאסר של מעל ל-20 שנים, להיפגש עם ילדיו הקטינים, מציף סוגיות חשובות הנוגעות להסדרי קשר בין הורים אסירים לילדיהם. האם מפגשים פרונטליים בתוך כותלי בית הכלא הם לטובת הילדים? כיצד מתייחסים לגורמים כמו המצב הרגשי של הילדים, יכולת ההורה השני להגיע לביקורים והמלצות עובדי הרווחה?
פסק הדין, שניתן על ידי כב' השופטת מיכל ברדנשטיין בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בספטמבר 2024, מספק מענה לשאלות אלו תוך איזון בין זכויות ההורים והילדים, טובת הילדים והמלצות אנשי מקצוע. במאמר זה נסקור בתמצית את ההחלטות המרכזיות שניתנו, הטענות שהועלו והשיקולים שהנחו את בית המשפט. יצויין כי פסק הדין הופץ לפרסום על ידי דוברות משרד המשפטים והפרטים טושטשו עוד על ידינו.
רקע כללי על זכויות הורים אסירים לקשר עם ילדיהם
פסק הדין עוסק בתביעה שהוגשה על ידי האב, המרצה עונש מאסר של מעל ל-20 שנים, אשר מתוכן ריצה כבר 12 שנים, לקביעת הסדרי קשר עם שני ילדיו הקטינים – תאומים בני 6. מאז לידתם, כאשר הקשר התקיים באמצעות שיחות טלפון ושיחות וידאו בלבד. האב מבקש לאפשר מפגשים פרונטליים עם הקטינים בכלא אחת לחודשיים, מתוך אמונה כי המפגשים הפיזיים יתרמו לחיזוק הקשר הרגשי ביניהם, "מאז נולדו הקטינים, האב מצוי אך בקשר טלפוני תכוף עם הקטינים… האב עתר בתביעתו לקביעת מפגשים בינו לבין הקטינים, וכי יהיו אלו מפגשים פתוחים, ככל הניתן…".
טענות הצדדים בהקשר להסדרי הקשר בכלא
האב טען כי מפגשים פרונטליים הם מהלך טבעי הנדרש לטובת הקטינים. הוא ביקש כי המפגשים ייערכו אחת לחודשיים, ללא מחיצות, למשך שעתיים. האב הדגיש את חשיבות הקשר הפיזי לצד הקשר הטלפוני. "האב טען כי יש לכבד את רצון ההורים, אשר טובת הקטינים עומדת לנגד עיניהם… לא כאשר מחיצת זכוכית חוצצת בין הקטינים לבינו". האם תמכה בבקשת האב אך הדגישה את קושי ההגעה לבית הכלא בשל מוגבלותה הפיזית. היא ביקשה שהמפגשים ייערכו אחת לשלושה חודשים, ללא מחיצות, ושהשיחות הטלפוניות ימשיכו להתקיים כרגיל, "היא מעוניינת מאוד בקיום מפגשים פרונטליים בכלא מידי חודשיים, ומבקשת כי המפגש ימשך שעתיים ולא מאחורי מחיצת זכוכית". זאת בניגוד לעמדת העובדת הסוציאלית שהתנגדה לקיום המפגשים הפרונטלים וזאת בשל מצבם הנפשי הרגיש של הילדים.
השאלה המשפטית המרכזית היתה האם לאמץ את עמדת העו"ס?
בפסק הדין נדונה השאלה האם יש לאמץ את המלצת העו"ס לס"ד (עובדת סוציאלית לסדרי דין), שהתנגדה לקיום מפגשים פרונטליים בשל מצבם הנפשי הרגיש של הקטינים, או לקבל את עמדת ההורים שקשר פרונטלי הוא לטובת הקטינים. "השאלה במקרה דנן היא האם יש מקום לאמץ את עמדת העו"ס לס"ד, שלפיה אין לקבוע מפגשים פרונטליים בין האב לקטינים בבית הכלא, הגם שהיא מנוגדת לעמדת שני ההורים".
התייחסות לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות
במהלך הדיון, כבוד בית המשפט התייחס למספר סעיפים מתוך חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962:
סעיף 14 – ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם. "בהתאם לסע' 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962, ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים".
סעיף 15 – אפוטרופסות כוללת את האחריות לצרכי הקטין. "האפוטרופסות כוללת את החובה לדאוג, בין היתר, לצרכי הקטין, וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין והסמכות לייצגו".
סעיף 25 – בית המשפט רשאי להכריע בטובת הקטין במקרים של חילוקי דעות בין ההורים. "רשאי בית המשפט להכריע בעניין 'כפי שייראה לו לטובת הקטין'".
החלטת בית המשפט על מפגשים פרונטליים בכלא
בסופו של יום פסק כבוד בית המשפט בעד קיום מפגשים פרונטליים אחת לחודשיים בין האב לקטינים, בהתחשב בעמדת שני ההורים ובטובתם של הקטינים. השופטת הדגישה כי אין הצדקה להתערב באוטונומיה ההורית במקרה זה, וכי יש לאפשר את המפגשים בכלא, "לא מצאתי שבמקרה דנן קיימת הצדקה להתערבות באוטונומיה ההורית… אני סבורה, כמו ההורים, כי טובת הקטינים היא במפגשים פרונטליים, גם אם משמעות הדבר היא שהמפגשים יתקיימו בין כתלי הכלא".
יאמר בזהירות כי פסק הדין מחזק את הזכות של הורים אסירים לשמור על קשר עם ילדיהם, גם באמצעות מפגשים פיזיים, כל עוד אין מניעה משפטית או סוציאלית לכך. ההחלטה תומכת בחשיבות הקשר הפרונטלי, במיוחד כאשר יש הסכמה בין שני ההורים על טובת הקטינים, וכך סיכמה כבוד השופטת, "האב מרצה עונש מאסר ארוך… אמנם, מפגשים פרונטליים משמעותם הגעת הקטינים לבית הכלא… אך אין היתכנות למתכונת אחרת בשלב זה". פסק הדין דן בזכויות ההורים האסירים לקשר פרונטלי עם ילדיהם, תוך התייחסות לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. בית המשפט תמך בגישה ההורית ודחה את התנגדות העו"ס.
תלה"מ 20832-01-24 האב נ' האם, בית משפט לענייני משפחה בירושלים, השופטת מיכל ברדנשטיין, 17 בספטמבר 2024.
———————————————-
המאמר נכתב למטרות מידע בלבד ואין לראות בו ייעוץ מקצועי, ו/או המלצה ו/או ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא. למרות המאמצים לספק מידע מדויק ועדכני, ייתכן וחלק מהפרטים ישתנו עם הזמן או יתעדכנו לאור שינויי חקיקה. הקוראים מוזמנים לבצע מחקר נוסף או לפנות לאנשי מקצוע בתחום לצורך קבלת ייעוץ מותאם אישית. הכותב ו/או האתר אינם אחראים לשום נזק שייגרם כתוצאה מהסתמכות על התכנים במאמר זה.
ט.ל.ח
